מינילנד אילת בע"מ ואח' נ' החברה לפיתוח חוף אילת בעמ

החלטה

1.המבקשים הגישו ערעור על החלטתו מיום 7.2.12 של כב' רשם ההוצל"פ אריה ביטון, שדחה חלק מטענות המבקשים בטענות "פרעתי".

בתאריך 20.6.11 הורתי לצדדים להגיש עיקרי טיעון ואכן הגישו המערערים עיקרי טיעון וסיכום טענותיהם בכתב.

2.המבקשים הגישו בקשה להתיר להם להוסיף ראיה לערעור, המשיבה מסרה תגובה מפורטת לבקשה והמבקשים הגישו תשובה קצרה לתגובה.

הצדדים הסכימו, כי עיקרי הטיעון של המשיבה יוגשו עד ליום 7.10.11.

3.לאחר שעיינתי בכתבי הטעונת ובכל החומר שבתיק, לא מצאתי להתיר לצרף ראיה לערעור.

המסמך שמבקשים המבקשים לצרף אמור,לטענתם, לתמוך בטענתם, כי אין למשיבה זכות בקרקע החל מיום 12.10.96, שכן הסכם ההרשאה עם המנהל היה למשך שבע שנים מיום 12.10.83 ועד 12.10.96.

המסמך האמור לא צורף בפועל לבקשה, למרות שנטען כי הגיע לידיהם של המבקשים לאחרונה, ואולם לא זה העיקר וגם לו היה המסמך מצורף, היתה הבקשה נדחית.

4.מהבקשה לא עולה, כי המבקשים לא ידעו על זכויותיה של המשיבה בקרקע בכל השנים הרבות בהן מתקיימים הליכים משפטיים.

ומאחר וידעו המבקשים, הרי שלא פעלו במועדים הנכונים לקבל מסמך כאמור.

אין כל פירוט באילו אמצעים נקטו המבקשים כל השנים כדי להשיג את המסמך, שכן נראה כי רק ביום 7.9.11 פנו לראשונה למנהל בנדון (ראה נספח א לבקשה).

5.לו היה המסמך, ככל שקיים, מוצג במועד, יכולה היתה המשיבה להתמודד עם הטענה ולהוכיח, כי ההרשאה הוארכה, כפי שנטען בתגובה.

יתר על כן, בתיק ההוצל"פ מבוצע פסק דין שניתן בהסכמה ע"י בימ"ש השלום באילת ואישר הסכם פשרה הסותר את הנטען עתה ע"י המבקשים.

יתכן ועל המבקשים היה להעלות טענתם בביהמ"ש ולא בלשכת ההוצל"פ, שכן אין הרשם מוסמך להתערב בפס"ד של בית משפט ולשנותו.

6.הבקשה להוספת ראיה נדחית.

המשיבה תגיש את עיקרי טענותיה, כפי שסוכם.

הוצאות הבקשה יקבעו בפסק הדין הסופי בערעור.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ב, 06 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: